אלעד יקיר שלום,
אם היה לי כובע - הייתי מסירה אותו לכבודך! :D באמת, בלי ציניות. אני קוראת את הפוסטים שלך מפעם לפעם ובד"כ נהנית. הפעם נהניתי ביותר, בעיקר על שינוי הגישה שנקטת. זה ממש לא מובן מאליו בעולמנו, במרוץ העכברים הנהוג כיום, אף אחד לא נעצר רגע ובודק: למה בעצם? מה תכלית הריצה המטורפת הזו, חסרת המנוח, האינסופית? לאן זה מוביל, ועל חשבון מה? על חשבון מי?
לעשות אנשים יותר מאושרים - זו מטרה ערכית / רוחנית. יש כ"כ הרבה צער וכאב בעולם, ואם רק 10% מהאנשים היו שמים לעצמם מטרה כזו בראש מעייניהם, העולם היה הופך למקום שטוב יותר ונעים יותר לחיות בו, ועבור כולם. לו יהי...
בהערכה רבה,
וחנוכה שמח,
דורית